Tsippi Fleischer

Adapa

  Listento Full CD | View Booklet  
 
 

One of Tsippi Fleischer’s most successful compositions, in strictly musical terms, moving constantly between opposite poles: realism and surrealism; the mythological and the avant-garde; the clear and the cloudy; the concrete and amorphous. (Ruben Seroussi)

Tsippi Fleischer re-created the myth from the phonetic sounds of the ancient Mesopotamian language. Adapa’s vocal part aroused genuine curiosity […] Music and performance were both superlative. This is a perfect work of art. (Sara Shoham)

The opera offers a fascinating, sometimes hypnotic combination between the abstract and the immediate. Unlike Fleischer’s earlier myth-based opera, ;Cain and Abel,; here there is hardly any sense of confrontation or interaction between the characters; Adapa’s role – the closest thing to a representative of humanity in the myth – is sharply characterized, but the other characters are portrayed as archetypes, important for what they represent rather than for their role in the actual story. Text and music allow us to imagine ourselves into the myth, decode its relevance for each of us – and thus fulfill what has arguably been the true role of myth in human society. This effect is aided and intensified by the music’s sensuous power and original palette. The concluding scene is especially seared into the memory: while justifying its name as a hymn of fertility, it does not generate an unambiguous happy ending, providing instead an ending which is simultaneously gloomy and optimistic. (Uri Golomb)

The music is sumptuous and enthralling. The choice of the myth and the language join the archaic undertones of the music. The composer succeeded in communicating an entirely different world – mythological, surrealist and abstract, removed from us in space and time alike, yet full sensuality; the metaphysical merges with the erotic. (Jenny Aouizerate-Levin)


אחת היצירות הכי מוצלחות של ציפי פליישר, הנעה בזרימה מתמדת בין קטבים מנוגדים: ריאליסטי – סוריאליסטי; מיתולוגי – אוונגרדי; ברור – מעורפל; קונקרטי – אמורפי. (ראובן סרוסי) וא

פליישר יצרה-מחדש את האפוס מתוך צלצול הפונטיקה של השפה המסופוטמית העתיקה. התפקיד הווקאלי של אדפה ממש סיקרן [...] המוזיקה והביצוע – לעילא ולעילא. זאת יצירת אמנות מושלמת. (שרה שוהם). וא

האופרה מציעה שילוב מרתק, לעתים מהפנט, בין המופשט למיידי. בניגוד לאופרה המיתית הקודמת של פליישר, קין והבל, כאן אין כמעט תחושה של עימותים ואינטראקציות בין הדמויות; דמותו של אדפה – הדבר הקרוב ביותר לנציג המין האנושי בסיפור – מאופיינת בקווים חדים, אך שאר הדמויות מצטיירות כארכיטיפים, שחשיבותם היא במה שהם מסמלים ולא בתפקידם הישיר בסיפור עצמו. הטקסט והמוזיקה פותחים בפנינו את האפשרות לדמיין את עצמנו לתוך המיתוס, לפענח בעצמנו את הרלוונטיות שלו עבורנו – ובכך למלא את התפקיד המקורי של המיתוס עבור החברה האנושית. מסייעת בכך העוצמה החושנית של המוזיקה וצבעיה המקוריים. התמונה המסיימת של האופרה נחרטת במיוחד בזכרון: היא אומנם מצדיקה את שמה כהמנון לפוריות, אך במקום לשדר תחושה חד-משמעית של הפי-אנד, יש בה תחושה מעורבת, סיום קודר ואופטימי כאחד. (אורי גולומב) וא

המוזיקה מרהיבה, מרטיטה. בחירת המיתוס והשפה מצטרפים לבן הגוון הארכאי במוזיקה. המלחינה הצליחה להעביר תחושה של עולם אחר לחלוטין – מיתולוגי, סוריאליסטי ומופשט, רחוק מאיתנו במרחב ובזמן, ועם זאת מלא בחושניות; המטפיזי נגע בארוטי. (ג'ני אויזרט לוין) וא

  
     
 
Adapa: Grand opera – Three acts, 11 scenes

Download Full CD

ACT ONE: Adapa meets the South Wind

ACT TWO: Drought and desolation; Adapa prepares to ascend to Heaven

ACT THREE: Adapa ascends to heaven, tours there, returns to Earth

  • 7. Scene 7: Adapa ascends to Heaven  Play
  • 8. Scene 8: Duet of Dumuzi and Gizzida with Adapa Play
  • 9. Scene 9: Anu and Adapa converse in Heaven Play
  • 10. Scene 10: The tour of Heaven; Adapa descends to Earth Play
  • 11. Scene 11: The South Wind arrives again: Adapa copulates with her; Earth’s Hymn of Fertility Play